It’s all about Timing

3 (13)לאחרונה מאד קשה לי. כמו המשל לטיפוס על קיר חלק. אני יודעת שאני צריכה/חייבת לעבור את הקיר כדי להמשיך בחיים. אם זה להמשיך את מה שהיה או להתחיל מערכת חדשה על כל פנים איני יכולה להמשיך להשאר בנקודה בה אני נמצאת. רק שהזמן, והמסע עשו את שלהם ואני לא מסוגלת לטפס. גם כשחשבתי שהתחלתי מעדתי והחלקתי. ברגעים האלו הייאוש, הצד האפל, הדיכאון כל אותם שמות מוכרים מרימים את ראשם ונדים בעצב…אין מה לעשות. “אין כח”. מתפללת לה’ בכל הדרכים שלמדתי וחוצבת אפילו דרך חדשה, תן סימן אבא, תן אות, תדריך. בכל שפה, בכל דקה פנויה ממחשבה ביממה, בין כאב אחד למשנהו, בין אכזבה אחת לחברתה.. הכל שקט. אולי זה שיעור של שקט

“ויהי מקץ שנתיים ימים”, (בראשית מא, א). אומר המדרש: (איוב כח, ג’) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה…זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום. סובב ומסובב והסיבה עצמה.

לכאורה, סיכויו של יוסף הצדיק להשתחרר היו אפסיים. עבד זנוח ושכוח בבור הכלא האפל, בלי ידידים ובלי בני משפחה שמסגלים להפעיל עבורו קשרים, לחצים או פרוטקציות. אפילו שר המשקים שהיה בעבורו כמו קרן אור של תקוה יחידה, שכח אותו. כביכול, היאוש מתבקש. אבל אז, השתנה הכל בבת אחת. לאחר שנתים נזכרו בו פתאום, ואז ישנו מהפך בקצב החיים –  והריצוהו מן הבור,  בקצב בלתי נשלט הוא הופך למשנה למלך. אין זמן, אין זמן … איפה הארנב הלבן

אומר בעל ה”חפץ חיים” – לכל זמן, וכשמגיע קץ הזמן המיועד, הן לטוב והן למוטב, אין הקב”ה מתמהמה אף רגע אחד יותר. מדרש תנחומא אומר – מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב”ה בקצבה הוא נותן. לחמה נתן קץ, שנאמר מקצה השמים מוצאו, לשמים אף קץ שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמרר ויהי מקץ שלושים שנה, לחושך נתן קץ, שנאמר קץ שם לחשך..בעולמנו הכל מדוד ומוגבל, אין דבר שנמשך לנצח. אף לסבל הגדול ביותר יש סוף. לכל דבר יש זמן, ואם הוא עדין לא הגיע, לא תועיל שום השתדלות, וכאשר הוא מגיע – לא עוצר בעדו שום עכוב.

כמה שלוות נפש יכולה להיות בנחלתי לו הדברים היו אצלי לא רק בגדר ידיעה אלא בהפנמה בתוך ליבי, עצמותי ונשמתי. אם הייתי בטוחה שאם עדין לא קיבלתי את הישועה שיחלתי ומצפה אני לה – פירוש הדבר שעדיין לא הגיע הזמן.

אמונה ובטחון, בטחון ואמונה. והרבה. הידיעה שלכל ענין , עיכוב, זמן יש תכלית.

איך אמר בעל חובת הלבבות בשער הבטחון, “שיהיה ברור לנו כל לכל הברואים שבעולם הזה יש גבול מסוים לכמותם, איכותם , זמנם ומקומם. על גבולות אלו שגזר הבורא יתברך אי אפשר להוסיף ולא לגרוע. אי אפשר להרבות את מה שהבורא גזר עליו שיהיה מעט, ולא למעט את מה שהבורא גזר שיהיה הרבה, אין מי שיכול לאחר את מה שהבורא הקדים ולא להקדים את מה שהבורא גזר שיהיה מאוחר.” לא רק למקום ולאנשים יש גבול גם לזמן. והכל מדויק

מסתבר שאין טעם ואין יכולת לדחוף את הרכבת…מפני שהכל לטובה. צריך עוד תפילה ואמונה. אמונה תמימה שאבא עושה את הכל לטובתי. שיעור נוסף

asia-travel-photography-weerapong-chaipuck-2

 

גימל = געגועים

70054_news_27022014_6285

ב”ה

בג’ בתמוז עצר יהושע את השמש בגבעון ואת הירח באילון.   (יהושע פרק י’, פסוק יב’)
מאותו מאורע גימל תמוז היווה נקודת מפנה בעם היהודי במוחש שאפשר לעצור את ברואי הטבע לטובת עם ישראל גם לאחר יציאת מצרים…

לפני 21 שנים השמש עצרה בשבילנו קהל החסידים פעם נוספת, ולקחה מאיתנו פעימה .

מאז אנו מתקשים להסדיר את פעימות הלב לסדרם.

יש פעמים שליבו של אדם מתמלא משהו מופלא לרבי שלו, למנהיג שלו – וגעגועים שמו.

בשעה כזאת הוא רוצה לנוס, לברוח, ולהתחבא אפילו מעצמו – ואינו יכול.
כל העולם נעשה צר בשבילו ולכל מקום שהוא בורח הוא לוקח עצמו וגעגועיו עמו.
אותם געגועים שככל שמוסיפים לגרשם, הם נקלטים בתוכו ואוחזים בו ומנקרים במוחו ומכרסמים את לבו כריבואות תולעים

במעמקו לבו של אדם נמצאות פנינים יפות ואוצרות מופלאים יותר מאלה שבשבעת ימי הבריאה.
ובשעה שהלב מתמלא געגועים הם עוברים על גדותיו, מתפרצות אותן פנינים ויוצאות ועומדות בעיניו, מזהירות הן רגע, ומתמוגגות ונהפכות למים מלוחים.


נפשי יוצאת לראות את הרבי.

לא רק לראות, גם לשמוע וגם להעז ולחבק  

(אני לא חושבת שמותר, אבל מוכנה להסתכן בנזיפה וקורבן חטאת)

קשר בין העם למנהיג לא חדש לנו.מתווך אמצעי קוראים בחסידות לרבי, מתווך בין העם למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

לפיכך המילים: רועה נאמן. רעייא מהימנא. רועה צאנו של המלך.

ארבעה  ענינים לו לרועה
כפשוטו רועה צופה ומשגיח על כל אחד מהצאן. כל כבשה חשובה
ממלא צרכים של כל כבשה
מוכן להגן בחייו על הצאן כנגד טורפים וגנבים
רועה נאמן אף פעם לא עוזב את צאן מרעיתו

ולמעלה מזה – רועה מזין את צאנו אמונה.

אמונה שחודרת בפועל מעשה לכל האיברים ולא רק מרחפת מעליך

אמונה שמקשרת בינו לבין העדה ולבין הקב”ה מעל הזמן והטבע

אצלנו בחב”ד להבדיל מחסידויות אחרות, הרבי (אדמו”ר) לא לקח את כל העדה על כתפיו, הוא שלח אותם כחיילים בשדה לעשות “מבצעים”, לעזור ליהודי אחר מתוך אהבת ישראל -נטו- לא על מנת למצוא חן ולא על מנת לקבל שכר
בכל דרכיו הרבי  מהווה עבורינו סמן ימיני
ועל פיו אנו פועלים ומחנכים את הדור הבא

אומרים מה זרעו בחיים – גם הוא בחיים, ובצדיקים אין מידת המיתה שולטת
אנחנו הילדים של הרבי. הילדים שלי הנכדים שלו


קשה לי ביום הסתלקותו מעיני בשר ודם,

ובגימל תמוז האובדן מתעצם עד שכל העולם נראה דרך דוק של ערפל ומסך דמעה אחד גדול
אולי עכשיו שתשמעו חסידים דורשים משיח עכשיו וגאולה לאלתר תבינו קצת יותר שהגעגועים הם אלו שמדברים יותר מתמיד

פינת הסח-לב:
ברור לכם שזו הדרך שלי להוציא מספר רגשות החוצה על הכתוב ולא במסגרת הקהילה.

כן משיח לא משיח זה לא משנה, העיקר שיבוא ויתגלה. כולנו אמונים שרב הנסתר מן הנגלה והכל רשום ברמזים בהלכות מלכים של הרמב”ם פרקים יא- יב’. אתם יודעים שישנם ימים בהם יש נשיאת חן מיוחדת ובהם כל המחלוקות נעלמות, הלבבות מתאחדים, הכל מובן שכולנו עם אחד עם נשמה אחת שפשוט נמצאים במספר רב של גופים. זה כל השוני – הגוף. המילים שלנו מאחדות את המחשבות לכור אחד. אפילו הלב פועם ביחד. מרגישים את הזולת.

אם יכולתי להשאיל את המשקפים שלי לחברים שלי כאן ולו רק ליום אחד, על מנת שכל המרירות, הציניות, הבדלנות תתפוגג, מוכנה אני לשלם בכך אפילו במחיר של חיי. ויהא יום זה שכרי.

נ.ב.
פוסט אולטרא פנימי .

זוית על עושר

הנושא מתבקש. צריך להגדיר אותו מחדש על מנת להתקדם

Sham Mosher

תחושת זמן נינוח היא לכשעצמה צורה של עושר

1

עשיר הוא זה שתענוגותיו הם הפשוטים ביותר

7e9cdddc-08ee-4732-b597-0ff1ef701fd7

מי שמאבד תקווה – מפסיד הכל

uncle-gus-aunt-bertha

צריך לוודא שלא הפסדנו את הדברים שכסף לא יכול לקנות

b217caff-0069-4abf-b60b-89ef42399220

עני הוא לא זה שיש לו מעט מדי, אלא זה שרוצה יותר

Caras Ionut Photography - 013

לעיתים קרובות, כסף עולה יותר מדי

cloud-photography11

כל אחד רוצה לנסוע איתך בלימוזינה, אבל מי ירצה לסוע איתך באוטובוס

02

? כמה אתה שווה אם תפסיד את כל כספך

סליחה כטהרה

owl-photography-10__880מגיע השלב בו על מנת להשתקם צריך קודם כל לשקם את הנפש. אין טעם להתהלך סחור סחור ולבקש מרפא כאשר בפנים החדרים אינם נקיים. אז בתהלוכת המחשבות התדירות שלי, גיליתי ולא להפתעתי שאצרתי מספר אירועים כטראומטים ולא קשורים כלל למחלה עצמה אלא אולי כקטליזטור או כיב אחר. זאב המורה לאיקידו לימד אותי פעם שסליחה באה ממקום של טהרה על משקל סליחה בגלל שאירוע כזה או אחר בכלל אירע בחיים שלי. לא קשור לאדם עצמו , טיבו והשלכות מעשיו. הסליחה בא מעצם המעמד והעובדה שהבריאה המציאה לעצמה תירוץ כזה על מנת שיתקיים. מאד מצא חן בעיני, ואימצתי אותו מיד, אך הפעם על מנת להתקדם צריך לקבל תובנות יותר עמוקות אני מרגישה שאני זקוקה  להחזיר לעצמי את השליטה והשקט.owl-photography-6__880אז ככה: ישנם מספר אנשים , יותר נכון היו, שהחלטתי שחבל אפילו להתעמת עימם ולומר להם מה עשו, עומק הפגיעה, חומרת המעשה וסתם תוכחה.. למה?! – עדיף לשמור את האנרגיה… הם מן הסתם פסעו במישור שפסעו לא מאהבה יתרה, אז למה אני ממשיכה להחזיק בתוכי את כל אותם רגשות ומחשבות? – הגיעה הזמן לשחרר אותם. לקח לי לא מעט ערבים בקריאת שמע על המיטה לחשוב על הנעשה, מיקרו ומקרו,ולאט לאט להרפות ופשוט ל ש ח ר ר . לא האמנתי איזו הקלה עצומה וכמה מקום הם תפסו על הכתפיים. סוג של אנשים שרק שהם באמת יוצאים מהחיים ומהרשתית רואים קצת אור, הם היו ענן קטן/בינוני שחור ומאיים, פתאום גם הבנתי שעם הסליחה, הם לא מוזמנים חזרה לתוך חיי.  זה שאני מחליטה לסלוח לאדם מסוים (ואין לי שום רצון להתמודד עם המגבלות שלו) לא אומר שאני רוצה להמשיך לארח אותו בחיי.  יש הרבה כוח ביכולת לומר לעצמי באופן שקט והחלטי – ולא מתוך זעם או כעס – שבחרתי לסלוח לאדם על העוול שעשה לי, על הפגיעה וכו’, אך עם זאת הוא סיים את תפקידו בחיי. אני כבר לא נושאת את הכאב הצורב וההשלכות של הענין,יש חירות ועם החופש מעולו של זה, בא גם חיוך וסיפוק בידיעה שסגרתי מעגל עם אותו אדם.

owl-photography-32__880

תודה על השיעור, תודה על התובנות, ונחש/י מה… ה”נקמה” הכי מתוקה היא לחיות חיים טובים. להמשיך . להבין שנתקעתי זמן מה מפני שחיכיתי ל”פיצוי” . לשחרר את ה”תשלום המדומה”, לבקש מהקב”ה שאם צריך להגיע ואם צריך להיות, שתמצא הדרך הכי נכונה והכי בריאה והכי מתאימה עבורי. אני כרגע צריכה וחייבת להתפנות לחשוב באמת: להמשיך להתקדם בחיי. יתכן ובעתיד הפיצוי יגיע, אולי מאותם אנשים ואולי מאנשים אחרים, אבל זה יוכל להיות רק כשאפסיק לעסוק בענין הפיצוי  ו/או  לחכות לו שיקרה. טוב, אפשר לנשום עמוק עכשיו ולנוח מעט

owl-photography-27__880

ברל’ה

745023e0-c957-464d-b6e9-58ea4f8e345d (1)

אז נזכרתי היום , יום חורפי למדי, בשיר ילדות הזה שהיינו יושבים ושרים לברל’ה ולכל האחים והאחיות שלו (יש מצב שהיו גם בני דודים ודודות ) באמונה שלימה, שהוא/היא/הם יצאו החוצה לאור ההבטחה שאמא ואבא יקנו לה/לו/להם עוגה . זה תמיד מתנגן שם מאחור שרואים חלזונות, או בלשון העם ברל’ה. שם חמוד ומתוק, ואף פעם לא נחה דעתי על איזו סוג עוגה מדובר, והאם הם בכלל אוהבים עוגה

אז, מסתבר שהם יוצאים ללקט גם חוויות. התמוגגתי לחלוטין מהתמונות. במיוחד מהעיניים הסקרניות שלהם, חלק מהתמונות פשוט “מבוימות” לפי דעתי, איך שלא יהיה הם יצאו החוצה

5eb790c4-21df-4d32-864d-54eb142f8e2d

70afee5b-429e-4d0f-9df3-2fe3d6878c94 89f7a44c-f129-448a-8365-4a0b99b4f2f7 97e8d933-fdbe-47f5-9634-18a0e0fd8955

945cba26-2aa6-4b7b-9625-78c6fbec8439

181a592d-e3b5-4f9d-9eb3-32cc701158ff

22337b88-a3ad-4aa4-88de-e6b5b04f35b0 (1)

אני אוהבת חורף בגינה שלי. מאד

ארץ אל תכסי דמם

אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם וְאַל יְהִי מָקום לְזַעֲקָתָם,

עַד אֲשֶׁר יַשְׁקִיף ה’ מִשָּׁמַיִם, וְיָחוּס עַל עַמּו אַרְצו וְנַחֲלָתו. זְכוּתָם תַּעֲמד לְיִשְׂרָאֵל וּלְאַרְצו,

וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ הַכָּתוּב: הַרְנִינוּ גּויִים עַמּו כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו

וְכִפֵּר אַדְמָתו עַמּו. איוב, טז’

396

tnq29jke__w470h274q85

היד הקדושה של אבא, שתפילין כרוכים והדוקים כאות ועדות להיותנו בנים של מלך מלכי המלכים,  אותה יד של האיש, של האח, של הדוד, של הסבא, של הרב

ששניה לפני כן החזיקה בסידור בחוזקה והיתה כמקשה אחת עם הנשמה שהתפללה והתחננה וביקשה

שמוטה ומגואלת בדם. רק מפני שהוא היה בנו של מלך. קדוש

אנחנו לא כמותם. בחיים ובמוות לא נהיה כמו שאר העמים. הבדלה בין קודש לחול

בין אור לחושך

אני מחכה לרגע שהקב”ה יתנקם. מחכה בכל מאודי לראות  את ההבטחה

אל נקמות ה’ אל נקמות

1808388-18

זה זמן להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות

אנחנו מוכנים

In life

shutterstock_129088694זה מתחיל שאנחנו בפעם הראשונה מסתכלים על עצמנו במראה וכמעט מופתעים ממה שרואים, זה מתחלף במהירות להתלהבות ואהבה עצמית ומאז יש לנו דו שיח רצוף עם עצמנו ברבדים שונים. נדמה שאנחנו נהנים להגדיר את עצמנו כל פעם מחדש או יותר מדויק אובססיבים לעיתים לעצב את עצמנו וללטש את הדמות שלנו מחדש עם נסיבות החיים שמפתיעות כל פעם מחדש, ואם נוכל לצפות את הצפוי מראש מה טוב, אך זה כמעט ולא קורה וטוב שכך

394444162_f8047b9f23_o-645x250כל סיבוב ממציא לנו “בקבוקי זהות” חדשה. מורכבים מסיטוצאיות נעימות, איומות, מרוממות, משפילות, מעוררות השראה , מדכאות והכי שבנמצא מציאותיות. כשמן כן הן

be-you-hiresההגדרה מחדש צריכה להיות נאמנה למקור, לרגע בו הסתכלנו במראה בפעם הראשונה והתאהבנו בעצמנו. מאז, נדמה שהזמן וסוכניו הרבים מנסים לשנות אותנו ללא הרף, כדי שנשכח את העיקר, את עצמנו. אותה דמות יחודית ומיוחדת שאין כמותה בעולם, שהקב”ה יצר אותנו במיוחד היות והעולם לא יכול היה להתקיים בלעדינו. אותה עצמות, אותה יחודיות קצת הטשטשה עם הזמן והנסיבות, למשל במקצוע שבחרנו ללמוד, והכי מצחיק במקצוע שאנחנו באמת עובדים אם יש לנו מזל כמובן ויש עבודה, ומניסיוני תמיד אבל תמיד יש פערים במרקם היפה הזה של החיים, אבל  זה בדיוק הסדן בו אנחנו נוצרים ושם בחום החיכוך בין הרצון והמציאות, בין הסופר אגו לאיד נרקמים החוטים שמגדירים אותנו

burningman

זה אף פעם לא היה המחיר של החליפה שאנו לובשים, אשר קבעה את הערך שלנו, זה השווי של האדם בתוכו (וכמה על זה רק יכולתי לספר…) מנטרה שצריל לשנן זאת תכופות

Defy circumstances

In life you can not always choose what you do,

BUT

YOU CAN ALWAYS CHOOSE WHO YOU ARE

תבחרו באמת שלכם. תבחרו בעצם העצמיות שמגדירה אתכם בדיוק ולא בערך. אל תתנו ל”רעש” לטשטש את הקווים, לערפל את האור. אל תאבדו את עצמכם, אל תתנו למציאות קשה ומורכבת ככל שתהיה להכתיב מחדש את האישיות והאופי שלכם,  קחו שליטה על הענינים, תתריסו, תתאתגרו, תחיו ככח פעיל ולא סביל, תשתמשו בחיים למלא את כל הפרטים הקטנים שנפשכם שאפה לגעת לנסות ולחיות.יש לנו תמיד את יכולת הבחירה הזו, המפתח תמיד נשאר אצלנו, רק צריך לזכור להשתמש בו, כמו במילים היפות של הספוארס

I am the captain of my soul

I’m master of my fate

bohoashleykeydetail

The photos in this article: Mathew Ingram (the baby) he next web (identity bottles), Trish Blackwell#11(logo), The burning man (the woman statue) 

Pushbutton

caras-1

לכל אחד יש את זה.. לפעמים הם קטנים ולפעמים פשוט מחוץ לשדה הראיה שלנו, לא שולל את העובדה שהם חיים קיימים ובועטים בכל פעם שלוחצים עליהם. לא תמיד התגובה שלנו מושכלת, יותר מדויק לומר, שבדרך כלל שהם נלחצים אנחנו מגיבים מהתת מודע, בצורה הכי לא מעובדת שיש, הן שכלית והן רגשית, ואז הם הופכים אותנו למטרה. שנראית גם למרחק של זמן. זה הטבע שלהם. תמיד משעשע למצוא אותם אצל האחרים, פחות משעשע אצלנו. מה גם שלעיתים תכופות די היינו בטוחים שלמדנו להשתלט עליהם עד שהמציאות טפחה לנו בפנים

יש אנשים שהרגעים האלו לא משנים במאומה את היחס שלנו כלפיהם, ויש שנוצר עמק ולעיתים עולם ומלואו מספיק גדול שגם זמן לא יוכל למלאו. זה מצביע ברוב המקרים את סוף המסע המשותף. סוף פרק. איבוד ענין ובאותה נשימה נפתח מעגל חדש אחר עם תקווה שאולי הפעם המרחק יהיה גדול יותר

היום פגשתי לאחר 26 שנה, (בדוק) את אחד המפקדים שלי. אחד האנשים היותר אמיתיים וממשיים שאני מכירה. בלי מניירות, בלי מסיכות, בלי בזבוז אנרגיה וזמן על תובנות ועובדות שנהירות לנו בינינו לבין עצמנו בנקודה הפנימית הזו של הידיעה, שככה אנחנו וזה מה שיש ועם זה אפשר לעשות להגיע ולחיות עולם ומלואו ועוד קצת

בגלגול הקודם שלי יכול להיות שהייתי משקיעה זמן ומאמץ להריץ אותו למועמד פוליטי כמנהיג

3 (11)

ההמונים  ינהרו אחריו בגלל שהוא לא ישות פוליטית, אבל תמיד יש את הריזיקה הזאת שכח משחית.(לורד אקטון) וכמובן ע”ע הנסיך של מקיאוולי לא הכול הוא פוליטיקה, אך הפוליטיקה מעורבת בכול וכאן בלופ נחזור ללורד אקטון. ומשם לנקודה של התחלת הבלוג, כפתורי הלחיצה שלנו. שגורמים לנו לקבל משוב ולאו דווקא שאנחנו רוצים או מעונינים לחשוף. האם הזמן הוא לטובתינו או לרועץ בפגישות מסוג אלו, האם הם נקודות השוואה וייחוס לניווט שלנו בחיים או זה המקום להתאזן ולשנות בעקבות כך, ומה גילינו שהצד השני לחץ על אותם כפתורי לחיצה. האם אהבנו את מה שהשתקף, האם הבהרנו לעצמנו במפגשים מזן הזה נקודה חדשה או ביררנו נקודה שהיתה צריכה להיות מפוקסת יותר, מה עכשיו, להניח או להתמיד, כל אותם שאלות שצפות ועולות מפני שזה הטבע שלנו לנבור במחשבות . אולי  פשוט יותר להרפות ולראות איך זרם החיים והידידות לוקח את זה מכאן אם בכלל. ואז מה, האם כפתור נוסף ילחץ במערכת או שום דבר לא יקרה.  מעניין לכשעצמו זה המקום להניח שיש סיבה ומסובב וכח שמניע את כל הגלגלים וכל המהלכים ולעיתים נותר רק להנות מהרוח האנושית שנושבת

image001