Pushbutton

caras-1

לכל אחד יש את זה.. לפעמים הם קטנים ולפעמים פשוט מחוץ לשדה הראיה שלנו, לא שולל את העובדה שהם חיים קיימים ובועטים בכל פעם שלוחצים עליהם. לא תמיד התגובה שלנו מושכלת, יותר מדויק לומר, שבדרך כלל שהם נלחצים אנחנו מגיבים מהתת מודע, בצורה הכי לא מעובדת שיש, הן שכלית והן רגשית, ואז הם הופכים אותנו למטרה. שנראית גם למרחק של זמן. זה הטבע שלהם. תמיד משעשע למצוא אותם אצל האחרים, פחות משעשע אצלנו. מה גם שלעיתים תכופות די היינו בטוחים שלמדנו להשתלט עליהם עד שהמציאות טפחה לנו בפנים

יש אנשים שהרגעים האלו לא משנים במאומה את היחס שלנו כלפיהם, ויש שנוצר עמק ולעיתים עולם ומלואו מספיק גדול שגם זמן לא יוכל למלאו. זה מצביע ברוב המקרים את סוף המסע המשותף. סוף פרק. איבוד ענין ובאותה נשימה נפתח מעגל חדש אחר עם תקווה שאולי הפעם המרחק יהיה גדול יותר

היום פגשתי לאחר 26 שנה, (בדוק) את אחד המפקדים שלי. אחד האנשים היותר אמיתיים וממשיים שאני מכירה. בלי מניירות, בלי מסיכות, בלי בזבוז אנרגיה וזמן על תובנות ועובדות שנהירות לנו בינינו לבין עצמנו בנקודה הפנימית הזו של הידיעה, שככה אנחנו וזה מה שיש ועם זה אפשר לעשות להגיע ולחיות עולם ומלואו ועוד קצת

בגלגול הקודם שלי יכול להיות שהייתי משקיעה זמן ומאמץ להריץ אותו למועמד פוליטי כמנהיג

3 (11)

ההמונים  ינהרו אחריו בגלל שהוא לא ישות פוליטית, אבל תמיד יש את הריזיקה הזאת שכח משחית.(לורד אקטון) וכמובן ע”ע הנסיך של מקיאוולי לא הכול הוא פוליטיקה, אך הפוליטיקה מעורבת בכול וכאן בלופ נחזור ללורד אקטון. ומשם לנקודה של התחלת הבלוג, כפתורי הלחיצה שלנו. שגורמים לנו לקבל משוב ולאו דווקא שאנחנו רוצים או מעונינים לחשוף. האם הזמן הוא לטובתינו או לרועץ בפגישות מסוג אלו, האם הם נקודות השוואה וייחוס לניווט שלנו בחיים או זה המקום להתאזן ולשנות בעקבות כך, ומה גילינו שהצד השני לחץ על אותם כפתורי לחיצה. האם אהבנו את מה שהשתקף, האם הבהרנו לעצמנו במפגשים מזן הזה נקודה חדשה או ביררנו נקודה שהיתה צריכה להיות מפוקסת יותר, מה עכשיו, להניח או להתמיד, כל אותם שאלות שצפות ועולות מפני שזה הטבע שלנו לנבור במחשבות . אולי  פשוט יותר להרפות ולראות איך זרם החיים והידידות לוקח את זה מכאן אם בכלל. ואז מה, האם כפתור נוסף ילחץ במערכת או שום דבר לא יקרה.  מעניין לכשעצמו זה המקום להניח שיש סיבה ומסובב וכח שמניע את כל הגלגלים וכל המהלכים ולעיתים נותר רק להנות מהרוח האנושית שנושבת

image001

state of mind

hamster-loves-flowers

לקום בבוקר מוקדם ולהסתכל בשמיים ולדמיין שהכי טוב יקרה היום

למצוא שטר של 100 בארנק או בכיס שבכלל שכחתי ממציאותו

לשמוע את הילדים שלי צוחקים ברקע

להריח קפה שנטחן עכשיו

לשתות עם האיש שלי קפה מהביל וחזק כמו שאני אוהבת, עוגיה/עוגה טובה תמיד תתקבל בברכה

לשבת אחר הצהריים ולשמוע את הרוח נושבת בבמבוק ובכלל מטיילת בגן

פעמוני רוח. תמיד

לחבק ולנשק, ואחרי כן לנשק ולחבק. אין כמו משפחה. הכי כיף שיש

להריח גשם. לנשום עמוק בחורף

להסתכל לים בתוך העיניים . עמוק עמוק שם. ולדבר עם בוראי

194969-1408x1126

להתרחץ אחרי שמזיעים ולהסניף את הסבון לתוך הנקבוביות

בושם. בושם. בושם. והרבה דמיון

לצחוק עד ששרירי הפנים כואבים

להתכרבל עם ספר טוב והאיש שלי

לשמוע בלופ שיר שהתאהבתי בו בלי לעשות חשבון

לדעת שאני נאמנה לדרך ולמחשבות, לא לשים לב למלעיזים

להתפלל עם דמעות וצחוק מהול באמונה שאת יודעת שהוא מקשיב ומקיים

לדעת שמחר הכל מתחיל מחדש ממדרגה גבוהה יותר

Gi11yrdbXTA

Winner’s white flag

Surrendering with White Flag

 

לפעמים הכניעה מול החלטות הקב”ה מול רצונו, מתוך ידיעה ברורה שהכל מאיתו – היא בעצם נצחון. הרבה נכתב על מעלת הבטחון

בטחון מושלם באדון הכל – סוג של נצחון במאבק הפנימי שלנו, שיש מקום ש”כביכול” לנו יש מקום לומר דבר מה, לשנות בגלל תכונה כזו או אחרת, או בגלל מעשה או זכות וכו’. בטחון של אשליה ותו לא. הדרגה של “כגמול עלי אמו” – דרגה בפני עצמה. להיות כמו תינוק. נשען וסמוך עלי אמו בכל. רוגע שהוא נמצא בחיק הנכון ואותו חיק לא יעזוב אותו לעולם. שקט ושלווה. הכל בשליטה

לא תפילות מלב שבור, לא לזעוק לישועה ונס מתוך גרון נחר.

פשוט להרפות ולהכנע ולקבל את רצון ה’ באהבה.

לכופף את הראש והגוף מול התכנית האלוקית שכבר נטוותה עבורינו, התמונה המושלמת שנמצאת בגנזי  הקב”ה שכבר הסכמנו לה… השלמה עם הכאב והיסורים וכל המשתמע מתוך הרגשה וידיעה שאני ביידים טובות, אוהבות ודואגות

אנחנו לא נלחמים עם הקב”ה

לא מתווכחים. לא שואלים למה.

הכל לטובה גם אם לא רואים.

ה”רעש” של בכי, צעקה, שאלה, תלונות, וכו’ – הם פגם באמונה ופגם בבטחון

 להרפות. להניף את הדגל הלבן, של השלמה – הוא הצעד העיקרי ל”נצח” במלחמה

התפילה נובעת ממקום של קבלה והכנעה – לא מרמור, ולא ייאוש

לדעת ולהאמין שהוא בעל הרחמים והכל לטובתי. מתפללת שיתן לי כוחות ויכולת לעמוד בניסיון שאוכל להמשיך לחנך את ילדיי  ולהמשיך לחייך ולמלא את את התפקידים והייעוד שלי למרות הכל

ממשיכה לבקש גם על ביטול הגזרה, אבל אין מקום כבר להלחם ו/או להתווכח

הכלים הם כלים אחרים. צבע הדגל הוא אחר

להתכופף על מנת להיטיב לשאת את המשא אשר נתן לי ברוב רחמיו

רבי משה מקוברין אמר: כל עוד סובל האדם מיסורין – ישמח, כי העין שלמעלה משגיחה עליו

אנחנו יודעים שהקשר הבלתי אמצע עם הקב”ה הוא קשר שנותן גם את היכולת המופלאה לשנות גזרות קשות ולהפכן לטובה ולמתיקות (פורים!) מכאן שמוטמעת בנו היכולת הזו להתפלל, נגד כל הסיכויים, למרות כל התחזיות, כי אכן, תפילה בוקעת רקיעים  ושודדת את מערכות הטבע

ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל יתייאש מן הרחמים

אבל אנחנו יודעים, שיש תפילות שאינן נענות מיד, והזכויות נשמרות לעת אחרת

אין עוד מלבדו – זוהי ההתחלה וגם הסוף

יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך, ה’ צורי וגואלי

Inspiration

Inspiration

 

פשוט כך. להתרומם מהמצב הזה שלי.

להחלים

להאריך שיער ולמצק את הגוף הקושונואידי

להתחיל לחיות על פי כל התובנות ולממש חלומות, אחד לאחד מתוך בריאות ושמחה

יאללה, אבא, תן לי

אי נוחות” וכאב”

paramex_end_the_painהכאב קיים, השאלה האם אני בוחרת לסבול או לא, האם אני יכולה לנהל את הכאב בצורה שאני מאמינה שזוהי הדרך כי טובה בשבילי. בכלל כאב, זה נושא מאד מורכב אצלי בחמישה עשר חודשים אחרונים, אף פעם לא ידעתי שיש לו כל כך הרבה צבעים, גבהים, עומקים והוא בכלל עם 4 מימדים ולא 3. הוא מעבר לזמן, הוא מעבר לנפש לפעמים נדמה שהוא בבחינת אור מקיף וסובב ופנימי כאחד

pain-map_alphachimp_com

הוא בעצם שלוחה ישירה של הקב”ה בתוכי. מעורר אותי מבפנים והמתיקות שלו הוא בשיא הכאב

 קרבת אלוקים, דויד המלך קרא לו, ולא בכדי

nycomedagony3

איש אחד, שהיה בעל יסורים גדול מאד, רחמנא לצלן, התנצל פעם לפני הרבי מרוז’ין זיע”א, שהיסורים מעבירין אותו על דעתו ואינו מסוגל לעבוד את הקב”ה כראוי. ענה לו הרבי: “מנין אתה יודע איזה דבר חשוב יותר אצל הקב”ה – אם התורה ותפילה שלך או היסורים ?” נזכרתי בזה, מפני שהבעש”ט הקדוש – טוען- שיויתי. הנגע – הוא הענג, ושאומר אדם כל דעביד רחמנה לטב עביד – נעשה הכל לטובה ונהפך מנגע לענג. וכבר פרש רש”י את הפסוק: “ןאהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך” – שלא יהא לבך חלוק על המקום שהוא נמצא בו לומר ולחשוב, כי אילו היה נמצא במקום אחר, היה לו יותר טוב, מפני שהכל הוא על פי רצונו והשגחתו יתברך, זוהי השליחות שלך פה. הכל מדויק. הכל על פי הדיבור

nci0126

לא סתם התאהבתי בברכה: “שהכל נהיה בדברו” ממש כך- בתוך הגוף ששבור ורצוץ מכאבים, והנפש עייפה ממכאובים כה רבים רוחנים, רגשיים  וגשמים,  יש מתחת, כמו בטנה נוצצת את עיקרי הבטחון ונקודת הקירבה המתוקה , המעגנת את הנפש והנשמה שלי בתוך המחשכים לשם יתברך. אפשרות לראות ולחבר בין כל השורות, רק שלא תמיד אפשר לחלוק עם הסביבה דברים כהוויתם, במיוחד לא תחת השפעה של סמים כאלו או אחרים. מי יתן ואעמוד בכל הנסיונות שהקב”ה בחר לי, מי יתן ויאמר עלי “כי את אשר יאהב ה’ יוכיח”, הרבי מקוצק כבר אמר, שהכתוב אמר יאהב בלשון עתיד ולא אוהב בלשון הווה, היינו הקב”ה יודע את האיש שאהבתו תדבק בו אף כשיבוא עליו יסורים – לכן הוא יוכיח אותו, , הוא ה”דוגמן” שלו, לספוג ולהתמודד, לא לבעוט, לא להתרגש, לגלות את הקב”ה מאחורי הכל, לקרוא בין השורות ולהבין את הכתוביות השקופות, להרפות – אין עוד מלבדו.

stock-footage-orange-eye-ball-with-dilating-iris-hd

אמר רבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא – העיניים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור.

moi_square

שאזכה לראות אור מתוך האפלה

A moment of calm

Live your life as an exclamation, not an explanation.
Get your priorities straight.
Learn to listen.
Appliances are meant to serve you, not the other way around.  
Don’t burn bridges. You’ll be surprised how many times you have to cross the same river.
Don’t forget, a person’s greatest emotional need is to feel appreciated.
Compliment others, it will make you stronger..
Don’t major in minor things.
Be brave. Even if you’re not, pretend to be.
surreal-photo-manipulations-caras-ionut-4
Success is getting what you want.
Happiness is liking what you have/get.
Loosen up.
Inhale the future, exhale the past.
Relax.
Except for rare life and death matters, nothing is as important as it first seems.  
Love life.
Never underestimate your power to change yourself, Never overestimate your power to change others. 
Don’t say:  ”I don’t have enough time”
Don’t spread yourself too thin.
Learn to say NO politely and quickly, with no guilt.
Never cut what can be untied.
Don’t use time or words carelessly. Neither can be retrieved.
Don’t waste time grieving over past mistakes Learn from them and move on.
Give people a second chance, but not a third.
Judge your success by the degree that you’re enjoying inner peace, health and love.
Observe: – Opportunity sometimes knocks very softly.
Leave everything a little better than you found it.
“Overnight success” usually takes about fifteen years.
Winners do what losers don’t want to do.
Seek opportunity, not security.
(A boat in a harbor is safe, but in time its bottom will rot out)
The question is what’s right, not who is right.
Take responsibility for every area of your life.
Stop blaming others, there are no others.
The importance of winning is not what we get from it, but what we become because of it. 
Don’t allow the phone, or any other appliances to interrupt important moments. It’s there for your convenience.
Don’t be afraid to go out on a limb. That’s where the fruit is.
Our choices should reflect our hopes, not fears.
This is me alive and present. caras_122
 Photo: Caras Ionut

Imperfection

I bow to imperfection.

4ab7f546-74c2-4d2a-99f7-3d26dedb7c8c_end-of-the-show_2

For me imperfection is beautiful.

הסדקים, הגושים, השקערוריות, הקצוות החדים, הגבשושיות, הצבע הדהוי קמעא, השפשוף וכל שאר הפגמים שרק אני יכולה להבחין, לראות, לחוש ולדעת שהם קיימים בכל מקום, בכל דבר שאסתכל – הופכים את חווית הראיה ליפה יותר ומאתגרת בעיני. אחד הביטויים שעוררו בי השראה היא של פול גוגן

“I close my eyes in order to see”

 As for me, I close my eyes to see better…

ושהעיניים סגורות ואתה משתחרר מהדמויות אתה מתחיל לראות אחרת. אז אפשר גם להרגיש, להקשיב לקול, למשש וכמעט הכי חשוב להריח  - ותאמינו לי, התמונה כמעט מושלמת.

להעריך את השונה, הייחודי, המקורי, לאבחן את טביעת האצבע/הנפש/הנשמה של כל בריה, יצור, אדם, חי ודומם מסביבך בדרך ובסדר שבורא העולם שולח לך. לנשום עמוק – להבין מה שרואים לדעת מה השיעור ולהודות על החוויה

  תודה על אי השלמות של העולם על מנת להבין את השלמות היחידה והשלם היחידי, וכשזה נעשה אפשר להמשיך ללכת

e694887e-eff0-4ada-8492-8e4919b7ecad_The-little-companion-IIPhotography: Caras Ionut

Dreamer

CarasIonut3-600x564We are never too old to set another goal or to dream another dream.

Every great dream begins with a dreamer.

Always remember to trust that you have within you the strength, the power, the passion & the patience to reach your goal in life and to change your world.  For that we also have to surround ourselves with people who believe in our dreams.

I heard a guy named Tony Gaskins who once said, if you don’t build your dream someone will hire you to help build his…

Have the courage to dream, have the courage to live. Anyone can die…

Everything we want is on the other side of fear, so let’s stop the ultimate excuse and the glorification of busy and make our dreams come true.

WAKE UP !

500px-photo-taste-of-freedom-ii-by-caras-ionut-54a4bd92-sz850x850-animate

Photos by Caras Ionut

Define your life.

25-reflection-photography-by-Caras-IonutDon’t ask what the meaning of life is – You define it.

ככה בפשטות. אנחנו מגדירים את החיים שלנו במותר ובמסגרת שניתנה לנו. אני לא מדברת כאן על מהות החיים ומושגים בחסידות של הגדרת ירידת הנשמה שלנו כאן והתיקונים שצריכים לעשות. אני גם לא אדבר על מושגים כגון, תפילה, גמילות חסדים ולימוד תורה, ששוב זוהי מהות קיומנו בעולם. אני רוצה לדבר על החלק האפור, על החיים ביום יום במותר לנו – בקליפת נוגה הנחמדה יותר או פחות כפי שהתניא הקדוש מתאר אותה. במרווח המצומצם ששם אנחנו כבני אדם מתקיימים או חושבים שמתקיימים ושם הבחירה החופשית לחיים עצמם. להתהוות שלנו ולהתנהלות היומיומית. שם אפשר וצריך לעשות שינוי.

אז אספתי לעצמי מחדש, ורשמתי בפתקים, ועכשיו אני מנסה ליישם זאת על לוח ליבי ובגופי ובמעשי את כל אותם דברים שאני מאמינה בהם. החלטתי מטוב ליבי…( מסתבר שיש מעט) אבל בעצם מתוך האמונה שאני פנסאית *במידה כזו או אחרת לחלוק את הרשימה שלי, ממש לפני שהעולם משתנה.

אין מוקדם או מאוחר. לא בחיים ולא ברשימה. הכל נחשב והכל חשוב, וכל דבר בעיתו ובזמנו.

יש סט של כללים מנחים שאכתוב אותם בפוסט אחר, אבל בין לבין – יש הנהגות קטנות יומיומיות שאפשר להפוך את היום יום ליותר צבעוני, מחויך וזורם.. הנה זה בא

להקיף את עצמנו באנשים שאוהבים ומעריכים אותנו. סוג של חומת בטחון. סביבה אוהבת היא מקום מרבץ .מעולה לרוח האנושית. במיוחד שעייפים או צריכים תזוזה כלפי מעלה על אחת כמה וכמה שאנחנו נמצאים בעליה, יש מי שיפרגן, יעודד וימריץ. בלי עיניים צרות ובלי קנאה ובלי חולאים רעים  של הרוח האנושית. המעגל הזה הוא בעצם מערכת החיסון שלנו

לוותר על הפחד. כל הדברים שאנחנו רוצים הם בעצם מאחורי הפחד. הם פשוט מחכים לנו. אבל מה, הפחד, שלנו מעצמנו, מהמטרה, מהחלום שיתגשם, מהמציאות הנושכת, מהכשלון, מהאכזבה, משברון הלב של “מה ו” ובן הדודה של “מה אם”.. הם כולם כמקשה אחת עוצרים אותנו ללכת בדרך שאנו רוצים.  צריך אומץ לוותר על הפחד, ופשוט לעשות זאת. מה שיהיה – יתקבל בברכה. למה לא בעצם?! לא לשכוח , לנשום ולחייך לפני, לא לשכוח הקב”ה אוהב אותנו, כל עוד לא פוגעים באחר ועל חשבון הזולת, אנחנו כאן כדי ללמוד, לנסות ולהתנסות. כל אותן מחשבות שיש בנו רק מחכות למימוש עצמי.

לא לשקר לעצמנו. לדעת

ללכת למקום חדש ו/או לנסות משהו חדש כל יום.

זה יכול להיות אפילו דרך אחרת למכולת, לגן השעשועים ולכל מקום שאנחנו כביכול מכירים.

 ההתחדשות, ההתרגשות, ההרפתקאה בזעיר אנפין, אין עליה . מרגישים אדרנלין מוזרם והכי חשוב, מרגישים כמו ילדים קטנים שמנסים את העולם מחדש.

Caras Ionut Photography - 010

לשבת כל יום ולשתות את המשקה האהוב (שלי זה הפוך, חזק ללא סוכר, עשוי היטב במקיאנטה הביתית שפולי הקפה נטחנו רק הבוקר, ואני לא מפונקת!) עם חבר/ה אהוב/ה ולצחוק. פשוט לדבר וללמוד לצחוק על הכל. על הקשיים, על הדרכים, על החששות וכמובן על כל האנדוקטות האנושיות. צריך לזכור שהחיים מאד יפים, לא לתת לשום ענן, שחור ככל שיהיה להסתיר את האור היפה הזה. וחוץ מזה, כמו כל ענן, הוא בסוף מתפזר

לבחור חברים בזהירות ולשמור אותם היטב. בסוגיה הזו, מעט זה הרבה.

להתמקד על הבריאות שלנו כמו שאנו מתמקדים בבחירת מקצוע או בקריירה. בשיא הרצינות ובשיא הכח, כלומר, חוץ מתזונה נכונה, בדיקות שגרתיות וחיסונים, גם להתעמל. כל אחד במרחב הנוחות שלו, ובאותו מרחב, כל פעם להרים את הרף. להכיר את הגוף שלנו, ולדעת איך לטפל בו היטב, ולהיות קשובים מתי משהו חורק או צורם. לא להתעלם. לא לנפנף. ללכת ולעשות בדיקות, ללמוד את הנושא ולהבין מה הגוף אומר או מאותת. אין כמו גוף בריא.

לחסוך את העודף לא תמיד בקופות צדקה , אלא בקופה אישית. תתפלאו כמה כסף יהיה בסוף השנה.

להשתדל לקרוא ספר ולסיים אותו לפחות תוך שבוע. ללמוד כל הזמן ולהתעדכן בחדש. גם תרגיל למח וגם  להעשיר ולהרחיב את האופקים. להשקיע ברוחניות לא פחות מאשר ארוחות שבת.. יש משפט מאד יפה בשפה האנגלית, שמתאר בעצם מה שאני חושבת על ספרים :

Between the pages of a book is a lovely place to be

להתנתק מהעולם התקשורתי פעם בשבוע. בלי טלפון ובלי מחשב ובלי שום תקשורת. שקט. אתם, המשפחה ואתם שוב. לבד ובשקט. פשוט מתנה. רווח נקי – לרוח ולנפש

להתאהב מחדש. זה יכול להיות בבן/בת הזוג, בילדים, בעיסוק, בשיר, בתוכנית, בתחביב, בחיים, בספר ובכלל – פשוט לקום עם כוכבים בעיניים. איך ומתי – זה כבר תלוי באינדיבידואל

לכוון במילים שלנו. לכבד את המילה , לכבד את עצמנו כאנשים, ולכבד את מי שמולנו. להרים את הסטנדרט האנושי לגובה העיניים של אמת וכנות. זה טבוע בנו, רק שכחנו עם הנסיבות

 למצוא פרוייקטים שנתיים. פרוייקט לשנה.. משהו חדש. משהו ששכחנו לעשות הרבה זמן, מה שדחקנו  או הרחקנו, ודחינו , או משהו שתמיד רצינו אבל לא היה זמן, או אנרגיה או כל תירוץ אחר. הזמן לא יכול לנו. אנחנו אף פעם לא מבוגרים מדי כדי לעשות

לתת מבלי לחכות ל”תשלום”. אימון נפשי. לתת מפני שאנחנו רוצים לתת, לא בגלל שאנחנו רוצים להתחשבן יותר מאוחר עם השני או מצפים לתודה ו/או תגמול אחר. סוג של ניקיון בנתינה

אם אפשר לבחור מקצוע באהבה.

לדעת איך להרגיש בבית בתוך הבית. להגדיר אותו מחדש, על ידי ריחות, חפצים ואנשים שאנחנו רוצים לחיות ולעשות את כל הרשימות בחיים.  לדעת שיש מקום בעולם שאני שייך. שורשים

2497292

All the photos in this article belong to Caras Ionut, one of the most interesting artists.

*http://relativity.manyhadrons.com/?p=35

השורות מטושטשות

13991379-blurred-text-with-a-focus-on-leadershipבשנת 87 התוועדתי לרבי מליובאוויטש, הוא  האיר לי במקום שחשבתי שהייתי מוארת. כל השאר זה טריויה. אחת התשוקות שלי בחיים הוא החיפוש, היגיעה וההתעסקות באמת. זהו היה גם החוט המקשר ביני לבין הרבי

 האמת והדיוק בתנועת חב”ד היא אבן ראשה. רשום על האדמו”ר הזקן |(ביום יום, י’ מנ”א) שאילו היה הרבי משמיט שלוש תיבות : במדת אמת ליעקב, באגרת הקודש “קטונתי”- היו לו עוד חמישים אלף (!) חסידים, אך הרבי תובע מידת אמת.

אולי בגלל זה, הקש ששבר לי את גב הגמל, היה בנקעט השלוחים  האחרון של חב”ד – תשע”ד. זוהי היתה תוכנית של שואו אוף, בידור קל. תנועת חב”ד פתחה סניף בבידור ההמון, אבל, יש לזה מטרה – לשמן את הגלגלים. יש הרבה אמת וצדק במטרה זו, אחרי ככלות הכל אין כמו מוסד השליחות של הרבי, ובלי מודעות וקהל, מי באמת יממן את המפעל הזה…אבל אני לא עוסקת במזעור נזקי התדמית של הרבי שלי למרבה הצער וגם לא ביחסי ציבור של התנועה,אני באה לבכות על דפי הבלוג שלי. אנסה לעשות זאת בדרך המיצוע, שזוהי האמת, אם מאמינים לדברי האדמו”ר הרש”ב.  -ז”כ אדר כ’, שם

הוועדה המכוננת החליטה להפוך את הערב למן חב”ד מציגה.. הווה אומר לוקחים את החבדניק”ים שנראים היום טוב בעולם המטושטש שלנו עם חווית האייפון, סמרטפון, פייסבוק, טוויטר ועוד בלוגים מפה ועד להודעה חדשה, בשפה כאילו מצחיקה, כאילו מקרבת, כאילו הדוסים האלו, יהודים אורתודוכסים הם כאלו כייפים וזורמים, הנה בואו תשמעו את הרב גרינברג שעשה את ההתנסות שלו באתרי קירוב אמריקאים, הוא לא יותר ולא פחות נבחר להיות הנואם המרכזי. כלומר, בלשון של הרבי, מכל הצבא המפואר שבנה, אורח הכבוד הוא לא סגן הרמטכ”ל, או אלוף פיקוד כזה או אחר, גם לא אלוף אחד הזרועות כמו אויר או ים, גם לא מפקד חיל כזה או אחר, הוא אפילו לא מפקד השלישות הראשי, הוא כן קצין בבסיס קליטה ומיון. בחור זה נבחר לייצג את צבא השלוחים האדירים של הרבי שלי. ולא רק זאת, השפה הגרפית שלו היתה מביכה ולא תואמת, רגע סליחה, לא תואמת את חב”ד כן תואמת לערב בידור משעשע וקל. המחיאות כפיים שליוו את הנואם במקומות הנכונים עם הפסקה מתוזמנת, גרמו לכל המעמיד אוירת ותחושת פלסטיק באויר. הרגשתי במבוכה בכסאי. הסתכלתי אחורה ולצדדים לראות אם אולי איזה רב נכבד ו”תואם חב”ד” יפסיק את ההלצה הזו, יתבדח קלות על חשבונו ויקח את המושכות למסלולם. זה לא קרה.. אז הבדיחות הן על חשבוננו או על חשבון הנגידים? בוא נסכים ונאמר שהרבה כבוד זה לא הביא לתנועה, אבל מי שציפה לתכנים בערב זה, הגיע לא מוכן. זה בסך הכל אמור היה להנעים את הזמן. לתת שואו. ולהבין לאן הכסף בעצם הולך. אנחנו מקרבים יהודים. ואנחנו עושים זאת במיומנות שאין שנית לה בעולם. לא מסיונרים רבותי, אלא מחזירים יהודים יקרים לכור מחצבתם, ועל זה אין מחיר. וכאן הפן הפילוסופי שלי מתעורר, ואומר באמת? – בכל מחיר מותר לעשות זאת? מי התיר לנו? האם הרבי או כל נשיא חב”ד אחר שיחרר את הנצרה? – אבל מאידך צריך לשלם עבור את העוצמה.

ואולי הביטוי הנכון הוא לכמת את העוצמה. למה לא, ככלות הכל הרבי לא פה שיטיל וטו על וועדת ההיגוי, אבל עובדה שגדלנו, כתנועה הכפלנו את המספר,ועם עובדות לא מתווכחים. כאן לא מדברים על איכות. זה נושא לחדרי חרדים

דבר נוסף שחרה לי זה הלגיטימיזציה לרפורמים. גילוי נאות, אני באופן אישי סבלתי ישירות מהיחס הבלתי פושר ולא מתפשר של הרבי מול הרפורמים. הוא הוקיע אותם ואת הסטנדרטים שהם עמדו בכל במה ובכל לשון. הם לא היו לא הילד הרביעי בהגדה ולא החמישי. הם פשוט לא היו. הם כרתו את הענף עליהם ישבו. ישנה שיחה של הרבי שמדבר על אהרון הכהן שהיה מקרב את הבריות לתורה ולא את התורה לבריות, ובאותה שיחה הרבי דיבר על קירוב רחוקים אבל , וזה אבל רבתי, לעולם לא מקרבים מרחיקים. מרחיק יהודי מתורת אלוקים אין לו כפרה. אין שיג ושיח. עובדה שבין כל המבצעים של הרבי, אין אפילו רעיון או שמץ של רעיון לקרב או לעשות מבצע סופגניות, לולב, מזוזות, טהרת המשפחה ספרים והיד עוד נטויה , לרפורמים. על פניו אין לזה שום הסבר, הרי הרבי חי בארה”ב מקום תסיסתם וריבויים… ההסבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו במוחי הקודח, הוא מן אלגוריה של אדם שמוזמן לארוחת ערב חגיגית עם מלכת אנגליה,וכחלק מההכנות למפגש המחייב והמלכותי: יתרחץ, יסתפר  אם צריך, יקצץ ציפורניו, יתבשם וילבש את מיטב מחצלותיו. אחד הדברים שהוא לא יעשה הוא לא ישמור את השיער והציפורנים שהוא גזר וקיצץ בשקית ויביא את השקית עמו. (על תקן זה היה חלק ממני, ואני מכבד את השאריות/קליפות שלי בארוחה לזכר האיחוד שהיה) זהו אותו רעיון.

קשה, אבל עובדה, כל אותם שנים ואפילו לא אלפית מחווה לקירוב. והנה, נולד שליח שחשב שהוא יותר חכם מהרבי. הוא יעשה מעשה שהרבי לא עשה מעודו – יזמין את נשיא קהילת הרפורמים לבנקעט. אולי הוא חשב שזוהי מחמאה לחב”ד שהרפורמים מכירים בפעילות שלנו, אולי הוא חשב שהגיע הזמן שנכיר בהם ואולי נוכל להשפיע מבפנים ואולי היו לו סיבות אחרות,  מה שבטוח שבהסתכלות שכלית, ענינית ועמוקה (ע”ע משמעות חב”ד) המעשה שעשה הוא להכניס סוס טרויאני. יתרה מכך, היה צריך לשמור זאת בשקט ולא לפרסם קבל עם ועדה.

 אולי צריך לפרסם את הערב המביך הזה שנקרא בנקעט השלוחים  כערב היכרות. לא הצדעה. לפרסם זאת לקהל הרחב ולא לחסידים. להתריע בישיבות ובתלמודי התורה שהתכנים שם לא מתאימים לאנ”ש :  ולקחת כל דבר שנאמר או נראה שם , כמו שהרב החכם שלי אומר לקחת בקלות בטח שלא ברצינות

with a grain of salt

כי אחרי הכל, אנחנו בשואו שלנו לא מראים את הצבעים האמיתים שלנו. זוהי רק הצגה. ובהצגה הנוכחית השורות מטושטשות, וחסרונו של המנהיג מורגש ביתר שאת.

מרגישה לבד במדבר הרוחני הזה. איך זה שלשאר כל מה שאמרתי זה לא מפריע, איך זה שכולם הסתגלו לבינוניות ומטה הפלסטיקית הזו, ויכולים לאמץ אותה בחוזקה לליבם ועוד להרעיף מחמאות על שאני קוראת מדבר רוחני רגשי ושכלי. למה אני לא מצליחה להתרומם לראות ו/או לדון לכף זכות את כל העוסקים בדבר ולשבח אותם שפרצו גבולות והביאו דבר מוקצה מחמת מיאוס לערב וגרמו לכסף לשמן את הגלגלים… אז מכרנו את עצמנו בנזיד עדשים?! זה המניע לכל הזילות? אם הערב הצליח והרימו את , הכסף שהיה צריך – אני מודה שטעיתי. הוועדה עשתה למען מלכות. ובינינו אני אף פעם לא הבנתי בפוליטיקה. זוהי פוליטיקה פופוליסטית לשים רב שמקרב סטודנטים שאיבדו את הזהות שלהם על במת הקרוב ולהצחיק את כל הנגידים שיבינו שאנחנו מקרבים לא רק מסכנים, אלא את נבחרי דור העתיד האבוד שלנו, זוהי פוליטיקה מנצחת להזמין רפורמים שעצם נוכחותם יזרימו עוד כספים למפעל האגדי והענק של השלוחים. ואם זה כך,  אז, כל הכבוד ויישר כח לצעוק בחוצי חוצות, ורק בשקט בערב בין דף תניא אחד למשנהו ללחוש

22_05_2008_0309781001211468507_mitch_dobrowner

?!? רבי, אייכה