Home

When i arrive home after time away,
my heart always lifts at just that moment.
for me, home isn’t where i am, it is where i belong.
I belong where i can be loose, blend with my garden, my kitchen, play with my loved ones, be whatever i feel like being
(even Mega-Bitch-Queen of the known and unknown Universe)
No pressure – i’m loved, and most of the time, appreciated.
my sense of humor is welcome.
my kisses and complaints received.
I can say whatever,
and get that whatever back in my face with no migraine as a result.
A creamy hot beverage, bitter chocolate, a good story & thoughts are always shared.
I never regret to be here or hesitate to come.
My place of love, security, lust and an infinite connection to life.
בית הוא גם שפה.
בבית שלי מדברים לפחות ב- 2 שפות.
לפעמים עם חברים ובני משפחה שבאים לבקר, שומעים עוד שפה.
לפעמים השפה היא רק צלילים ולפעמים  - שקט.
יש ריחות לבית,
וגם גומחות שרק אני יודעת איפה מחביאים ומוצאים דברים ולאו דווקא בחומר.
בית שהכל בו  ו – beyond
הוא כל הזמן משתנה ויחד עם זאת נשאר אותו דבר.
הוא המפתח לכל כך הרבה דלתות, והוא  גם אוצר את כל התחנות.
“בית” הוא לא רק ערך בפני עצמו יש לו ערך אישי מתווסף כל עוד נשמה בנו.
אז שמדברים על משמעות בחי’ים, על פשר, מהות,
על כל הרגשות שנגזרות  וכל החלומות מתובנות אלו -
אנחנו שואבים הכל מבאר מים חי’ים שאחד אבני היסוד הוא הבית שלנו.
לי מאד ברור, שבית הוא גם “עצמי”
.a place that i wish Time might forget

התפרסם כאן לראשונה

http://cafe.themarker.com/post/744938/

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>