גימל = געגועים

70054_news_27022014_6285

ב”ה

בג’ בתמוז עצר יהושע את השמש בגבעון ואת הירח באילון.   (יהושע פרק י’, פסוק יב’)
מאותו מאורע גימל תמוז היווה נקודת מפנה בעם היהודי במוחש שאפשר לעצור את ברואי הטבע לטובת עם ישראל גם לאחר יציאת מצרים…

לפני 21 שנים השמש עצרה בשבילנו קהל החסידים פעם נוספת, ולקחה מאיתנו פעימה .

מאז אנו מתקשים להסדיר את פעימות הלב לסדרם.

יש פעמים שליבו של אדם מתמלא משהו מופלא לרבי שלו, למנהיג שלו – וגעגועים שמו.

בשעה כזאת הוא רוצה לנוס, לברוח, ולהתחבא אפילו מעצמו – ואינו יכול.
כל העולם נעשה צר בשבילו ולכל מקום שהוא בורח הוא לוקח עצמו וגעגועיו עמו.
אותם געגועים שככל שמוסיפים לגרשם, הם נקלטים בתוכו ואוחזים בו ומנקרים במוחו ומכרסמים את לבו כריבואות תולעים

במעמקו לבו של אדם נמצאות פנינים יפות ואוצרות מופלאים יותר מאלה שבשבעת ימי הבריאה.
ובשעה שהלב מתמלא געגועים הם עוברים על גדותיו, מתפרצות אותן פנינים ויוצאות ועומדות בעיניו, מזהירות הן רגע, ומתמוגגות ונהפכות למים מלוחים.


נפשי יוצאת לראות את הרבי.

לא רק לראות, גם לשמוע וגם להעז ולחבק  

(אני לא חושבת שמותר, אבל מוכנה להסתכן בנזיפה וקורבן חטאת)

קשר בין העם למנהיג לא חדש לנו.מתווך אמצעי קוראים בחסידות לרבי, מתווך בין העם למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

לפיכך המילים: רועה נאמן. רעייא מהימנא. רועה צאנו של המלך.

ארבעה  ענינים לו לרועה
כפשוטו רועה צופה ומשגיח על כל אחד מהצאן. כל כבשה חשובה
ממלא צרכים של כל כבשה
מוכן להגן בחייו על הצאן כנגד טורפים וגנבים
רועה נאמן אף פעם לא עוזב את צאן מרעיתו

ולמעלה מזה – רועה מזין את צאנו אמונה.

אמונה שחודרת בפועל מעשה לכל האיברים ולא רק מרחפת מעליך

אמונה שמקשרת בינו לבין העדה ולבין הקב”ה מעל הזמן והטבע

אצלנו בחב”ד להבדיל מחסידויות אחרות, הרבי (אדמו”ר) לא לקח את כל העדה על כתפיו, הוא שלח אותם כחיילים בשדה לעשות “מבצעים”, לעזור ליהודי אחר מתוך אהבת ישראל -נטו- לא על מנת למצוא חן ולא על מנת לקבל שכר
בכל דרכיו הרבי  מהווה עבורינו סמן ימיני
ועל פיו אנו פועלים ומחנכים את הדור הבא

אומרים מה זרעו בחיים – גם הוא בחיים, ובצדיקים אין מידת המיתה שולטת
אנחנו הילדים של הרבי. הילדים שלי הנכדים שלו


קשה לי ביום הסתלקותו מעיני בשר ודם,

ובגימל תמוז האובדן מתעצם עד שכל העולם נראה דרך דוק של ערפל ומסך דמעה אחד גדול
אולי עכשיו שתשמעו חסידים דורשים משיח עכשיו וגאולה לאלתר תבינו קצת יותר שהגעגועים הם אלו שמדברים יותר מתמיד

פינת הסח-לב:
ברור לכם שזו הדרך שלי להוציא מספר רגשות החוצה על הכתוב ולא במסגרת הקהילה.

כן משיח לא משיח זה לא משנה, העיקר שיבוא ויתגלה. כולנו אמונים שרב הנסתר מן הנגלה והכל רשום ברמזים בהלכות מלכים של הרמב”ם פרקים יא- יב’. אתם יודעים שישנם ימים בהם יש נשיאת חן מיוחדת ובהם כל המחלוקות נעלמות, הלבבות מתאחדים, הכל מובן שכולנו עם אחד עם נשמה אחת שפשוט נמצאים במספר רב של גופים. זה כל השוני – הגוף. המילים שלנו מאחדות את המחשבות לכור אחד. אפילו הלב פועם ביחד. מרגישים את הזולת.

אם יכולתי להשאיל את המשקפים שלי לחברים שלי כאן ולו רק ליום אחד, על מנת שכל המרירות, הציניות, הבדלנות תתפוגג, מוכנה אני לשלם בכך אפילו במחיר של חיי. ויהא יום זה שכרי.

נ.ב.
פוסט אולטרא פנימי .

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>