הדרך קוראת לי

 

post (235)



לפעמים אני מתגעגעת לדרכים. ככה בפשוטו. מרגישה שהדרך קוראת לי, משהו במציאות משתנה, הרגשה שצריך לזוז כדי להבין. וזה תמיד מרגיש נכון שהמציאות מזמנת את עצמה בצורה שחייבים   לנסוע למקום מסוים באמתלה כזו או אחרת. מי שמכיר אותי יודע שאני מאלו הנדירים שאשרי יושבי ביתך נאמר עליהם. טוב לי עד אין קץ בד’ אמותי. תמיד אמצא תירוצים ועיקופים בחיים להשאר באותו מקום.. אז אתמול הדרך קראה לי, בלי תירוצים, פשוט לקום ולצאת. הרחתי את הדרך, ונדמה שהיתה מנגינה שליוותה אותי בנדודי נשמתי שזירזה והאיצה בי לצאת.

post (239)

אני אוהבת להיות שקופה בנסיעה. להתבונן דרך העיניים שלי על החיים ועל האנשים מסביב. מן מחשבה של טיפוס על הר לא בשביל שיראו אותי, אלא בשביל שאני אראה יותר טוב את העולם. זוהי מהות הדרך: לחשוב. לסדר מחשבות תועות ותוהות, להניח להן ליפול למקום שלהן אחרי הטלטלות ולחייך. להרגיש את פעימות החיים והרעש שמסביב, להריח את העולם על גווניו השונים, ריח וקולות מתערבבים בשאון וקצב אחר. להביט ולהתרווח, להפנים שכולנו חולקים אותה פיסת זמן ביחד ופנינו גם שנראה שאנו נוסעים למקומות שונים עם כוונות שונות, בעצם כולנו נתנקז בנקודה מסוימת לאותו מקום.

post (22)

אתמול הסתכלתי שוב על העם שלי.אני אוהבת להיות חלק מעם ישראל. אוהבת את העם שלי. אוהבת את הדקויות שלנו כישראלים, הדבק שמדביק אותנו יחד למרות הגוונים השונים, כמו הומור, מטבעות לשון, רחמים ועזרה עם חיוך, אותו חיבור שקיים מאז ומתמיד בנפתולי החיים עוד מספר בראשית, אותה תבנית של התנהגויות, סיפורים ושורה תחתונה שחזקה מהכל. יש לנו משהו שאין לשום עם אחר בגלל הקשר המשפחתי, ערבות הדדית והאחווה שהיום יצאה מהמגבלות של ‘רק בשעת צרה’, רואים את זה במוחש כל יום כל היום. הפרטים הקטנים שמתיכים אותנו לגוש אחד – כולנו בני אותו איש. כולנו רוצים ומחפשים נקודת משען ואהבה כדי להמשיך במסלול שלנו. הקב”ה מזמן לנו את האנשים שאנחנו צריכים לראות, להכיר, לאהוב, לתקן, להתחנך, ללמוד , להתבונן מחדש ולחשב מסלול מחדש מתוך התובנות האלו, ומתחת לכל יש יריעת כסף שמשותפת לכולנו: אנחנו רוצים  להגיע למקום שיכילו את  הרגשות שלנו, תשוקות וחלומות עם שאר מרכיבי האישיות מורכבת עד כמה שתהיה, המהות היא דומה אך לא שווה.

post (237)

לחפש מקום לנשמה , לחפש את הדרך שישמעו את הקול המיוחד של כל נשמה ונשמה שירדה לעולם הזה כדי לתקן את עצמה בצורה ובדרך שלה. לפעמים זהו סוג של שירה, לפעמים זה רק היכולת והתעוזה לחלום, חלקנו באנו להגשים אבל כולנו מצווים לנסות ולהעז. כל אחד והמסלול שלו שקבוע מראש רק נסתר הוא מאיתנו עד שנגלה אותו מחדש.

post (230)

היופי שבחיים בשבילי הוא ההבנה ויכולת ההכלה. היכולת למצוא יופי ושלווה במקומות הכי לא צפויים ולא ‘מתוירים’ המקומות הקטנים ובמחוות שמאשרות ומאוששות מה שהנשמה ידעה מזמן רק לא עברה את מחסום התודעה. הגילוי הזה שמאחורי דברים/אירועים שנראו בהתחלה מאיימים, אפילו ההיפך מטובים מתגלים כפתח ודרך ליופי ומקום שרק טוב צמיחה וקסם יוצא ממנו. אלו הרגעים שנותנים לי כח ואהבה ושיר בלב להמשיך. להודות ולהמשיך. בשביל זה צריך לפעמים באמת לצאת לדרך. כפשוטו. לראות מה עוד יש בספר של החיים, איזה כיף שהוא אינסופי, האם אזכה לחוות עוד רבדים או שמא עכשיו הדרך תהיה רוחבית במקום אופקית… איזה כיף שיש מקום לחשוב בדרך.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>