בין לבין

Shell beach with storm sky

היום מוקדם בבוקר, יחסית כמובן,  בין לבין הסערות הקטנות שהחורף מביא אותו הלכתי לטייל על החוף. מאמצת לתוכי את השקט והבדידות הנפלאה הזו שהחורף מביא איתו לחופים שלנו. זה רק אני ואישי אהובי, שמיים עם עננים וצבע כחול ורוח. מהפנט רק להסתכל לתוך הכחול העמוק, העין של הים, אוושת הגלים שמזמינים אותך וקוראים לך להביט בהם ולהשאר עוד קצת, עוד רגע מהחיים. האמרה הלטינית: לתפוס את הרגע. עולה שוב כסלוגן

carpe diem

post(261)

 , הצדפות שורעות להן על החוף בתפארתם, במיוחד אחרי הסערה, מתייבשות ברוח ובשמש  שמבצבצת בין העננים כאילו שהן יודעות שיבואו היום להעריץ אותן ואולי אפילו לאמץ אותן, מחכות בשקט. אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לימים שהילדים היו קטנים והיינו מגיעים לחוף אחרי הסערה לאסוף צדפות ואבנים קטנות שמספרות סיפורים . נזכרת בחדווה שהיו מלקטים צדפות לתוך דלי וריח הים היה נדבק בבגדים וגם בריפוד של הרכב. לא מזמן קראתי שלכל צדפה יש סימן זיהוי משלה ושום צדפה לא דומה לשניה, מעין טביעת אצבעות של הבורא גם פה. אי אפשר שלא להתפעל רק מהמחשבה שכל אחת יחודית, מה רבו מעשייך ה’. הזכיר לי את השושנה של הנסיך הקטן. הצורה, הצבעים הטקסטורה…ואז  בהבזק של רגע הבנתי שאני בעצם נמצאת במעין בית קברות של צדפות, של יצורים שהיו חיים וטיילו להם במעמקים או ליד החוף, כל אחד עם המסע שלו, ההרפתקאות שלה..ואני מלמעלה כביכול, רק רואה את כמעט סוף הסיפור. עצרתי רגע והתבוננתי שוב.

post (274)

אולי בגלל הסרטן ואולי בגלל היארצייט של אבי שמגיע בשבוע הבא ואולי בגלל מכלול של אירועים  אחרים, חשבתי לעצמי מה אם הקב”ה מסתכל עלינו באותה דרך. בית העלמין שלנו מלא רק בעטיפות. והוא מסתכל ואומר, או אני מכיר את הגוף הזה היתה לו נשמה כזו יפה, והגוף הזה הנשמה היתה חקרנית ומצחיקה כאחת, והנה הגוף הזה סבל כל כך הרבה יסורים אבל התגלה ביופיו וכו’ וכ’ו. סתם מחשבה שצדפות קטנות ויפות על החוף סיפרו לי סיפור וחלקו מחשבות

בין לבין, התכופפתי ואספתי כמה.

post (277)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>