טבת

architectural-feats-chandbaori7

ראש חודש טבת נושק לחנוכה כאשר האור מתגבר מבפנים אבל חשוך יותר מבחוץ במיוחד שהלבנה נסתרת לגמרי. מזכיר לי את חיבוט הקבר הפנימי, מתחבטים לכאן ולכאן כאשר לחצים מבחוץ שקיימים ואמיתיים בצורת אנשים, חברים, ופקידים ממשלתים כאלו או אחרים, שולחים אותך באמצע העשייה לכל הכיוונים לשרת את מטרתם ולהצדיק את קיום תפקידם ושליחותם, ומבלי משים או עם כוונה תחילה, גורמים לתנועה שמזכירה ולא במעט את המושג: כף הקלע. הכל כאן מסתבר, כולל הדימויים של העולם הבא בתהליכים לאחר עזיבת החלקים הרוחנים את הגוף. מבוך של החיים, כמו היצירה המופלאה הזאת במחוז רג’יסטאן בהודו, כולם הולכים במרץ לכל הכיוונים ונשארים באותו מקום. הפרפר שהוא בעצם המנצח בחליפה של שינוי, יודע אבל הוא רק צופה. במילא לא ישמעו אותו. חושך. לא משנה התאורה, גם השמש בתמוז לא תוכל להאיר כאשר הכלים עצמם נעדרים את תוכנת הראיה. מה משנה אם יש עיניים אבל אין עצבים לראיה או במקרה דנן, אין מח שמעבד את הנתונים. עיניים להם ולא יראו. הכל ידוע הכל רשום ואנחנו המוגבלים, צופים במחזה בתנודות של 72 פריימס לדקה, ע”ב שמות של אלוקות, ועדיין לא יודעים לחבר בין הנקודות. מפני שהמנצח לא מעונין, לא כעת. מתוך בחירה,  אין הכוונה מבחוץ.  ימים טרופים עוברים עלי לאחרונה, במיוחד לנוכח ההנתהלות התמוהה והמושחתת של אחד האנשים שהשפיעו עלי בעשרים השנים האחרונות.

הסתבר לי שהעיקר אצלו חסר. אין לו יושרה. האמת נעדרת ובמקומה תפס התאווה לכח את הכיסא . אולי גם כסף שנחשב לעבודה הזרה האחרונה בדור שלנו, אלי-פז, גם משחק תפקיד, אבל לנקודת בירור האמת זה לא משנה. מתביישת שאלו הפנים של תנועת החסידות בה בחרתי או נבחרתי,  נכלמת שהלכתי שולל ורימיתי את עצמי בכל מיני צידוקים והצדקות, הכתובת היתה שם מאז ומתמיד, אבל גם הסינוור, ההילה והאיצטלה וכו’. לא חסרים תירוצים, אני נכשלתי קשות לזהות את השקר בגלל שבחרתי לא להאמין ולכפות על האמת מסכת שקרים מפני שלא יכול להיות אחרת… איך שלא יהיה המושג חסידות היום בתנועה אליה בחרתי להשתייך הוא יותר במישור הזאולוגי, אנשים שדואגים רק לעצמם ולכיסם ולמקורביהם ולא לאחר. כמו החסידה שידוע שזוהי נקודת הטומאה שלה, כאילו עושה חסד… כאילו בהדגשה. משבר של אמון. הדרך כולה מבוך אחד גדול. אין קול ואין עונה. כולם יודעים ושותקים. שחיתות וסיאוב במבצע – שניים במחיר אחד שווה נפש: חינם

eiko ishioka

השאלה העומדת לפני האם להסתתר או להלחם, ואם לצאת למלחמה מה המחיר ומי באמת ישלם , שמלת הכלה הלבנה של אייקו אשיוקה שמזכירה שכל שינוי הוא בעצם תום של תהליך שקדם לו  והעיקר זה לא לגלות את הפנים. מציאות מעוותת ושקרית.  מחכה להתנחם באמת הצרופה, היא תגיע גם תגיע, והשלווה עימה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>